<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רכ"ו</h1>
<h2>דף כב:</h2>
שאלתם לאה היו לה שני שלישי מקום אחד בבית הכנסת של נשים שקנאתם מרחל ורחל קנאתם מיעקב ושמעון אחים, לימים רבים מתה לאה והניחה בן קטן בן שש שנים והורישתו שני שלישי המקום, לימים עמד ראובן אחי יעקב ושמעון הנזכרים וערער על המקום עודנו תחת יד הקטן הנזכר ואמר המקום כלו שלי שנתנתו לי שרה אמי בשטר זה כשלשים שנה והוציא שטר המתנה מקויים כראוי, גם הראה שטר ערעור שערער על המקום בהיותו תחת יד רחל וזמן ערעור זה יותר מעשרים שנה, עוד ערער עליו בהיותו ביד לאה עתה יש יותר (מ"ח) [מח'] שנים. השיבו קרובי הקטן שאין מעמידין אפטרופא על כיוצא בזה לתינוק לדון ולחייב, ועוד שלא נתברר שהיה אותו המקום לאמך ושמא מה שאינו לה נתן לה. ויעקב ושמעון האחרים שמכרוהו לרחל אומרים שהיה לאביהם ולא לשרה אמם. ואנו בית דין נשאנו ונתנו בדבר, יש ממנו אומרין שהדין עם קרוב הקטן שאין נזקקין להעמיד אפטרופא לקטן אלא לאומר תנו מנה לפלוני או תנו שדה לפלוני בין מנה זו ושדה זו בין מנה סתם ושדה סתם או לנמצאת שדה שאינה שלהם [ערכין כ"ב ע"ב] ולתינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חברו כדאיתא בפרק הגוזל בתרא [ב"ק קי"ב ע"ב]. והאחרים אומרים שמעמידין אפטרופא לכענין זה הואיל וטוען שדבר גזל קנתה אמו, ומביאין ראיה מדברי הרב רבי משה ז"ל שכתב בהלכות מלוה ולוה [פי"ב ה"ו] נמצאת שדה שאינה שלהם בית דין נזקקין ומעמידין אפטרופוס לטעון ולדון ואם נמצאת גזולה מחזירין אותה לבעלה. הודיענו הדין עם מי. תשובה תחלה אשיבכם על עיקר הדין כאשר הראוני מן השמים, ואומר כי דבר ברור הוא זה שאין נתבע נזקק להשיב לתובע עד שיתברר שהוא בעל דינו שלו שדה זו של אבי היה הודיעני מה אתה עושה בתוכו אין נזקקין לו, אלא הנתבע משיבו ברר תביעתך שהיתה של אביך ועד שתברר איני נזקק להשיב דלאו בעל דברים דידי את. גם ראובן זה כל שלא ברר שהיה מקום זה לאמו אין נזקקין לטענתו. ואם יברר שהיתה אמו יושבת בבית הכנסת גם זה אינו בירור, כי כל הנכסים שהיא משתמשת בהם בחיי בעלה בחזקתו הם עד שתביא ראיה שנפלו לה מבית אביה, שאין האשה עם בעלה אלא כבן בית, ואפילו היו אונות ושטרות יוצאות על שמה והיא נושאת ונותנת בתוך הבית הרי הם בחזקת הבעל ובחזקת יורשיו עד שתביא ראיה שנפלו לה נכסים מבית אביה וכיוצא בזה כדאיתא בפרק חזקת [ב"ב נ"ב ע"ב]. ואפילו קנתה נכסים מבעלה במעות טמונים לא קנתה כדאיתא התם וישארו המעות ביד הבעל כדברי מקצת גדולי המורים ז"ל, כל שכן כאן. ואפילו הביא ראובן זה ראיה שאותו המקום נפל לאמו שרה בירושה מבית אביה אפילו הכי אם עמד יום אחד בחזקתו של יעקב או של שמעון כגון שישבה שם אפילו יום אחד אשתו של אחד מהם ושלא היו סמוכין על שלחן שרה אמם ואחר כך מכרוהו לרחל ועמד ביד רחל עד תשלום שלש שנים שהם שני חזקה, אם לאחר מכאן נתנתו שרה לראובן זה אין לראובן בו כלום שהרי קדמה חזקה למתנתה שהיא כמחאה, אבל אם קדמה המתנה לשני החזקה לא, וכאותה שאמרו בריש פרק חזקת הבתים [ב"ב ל' ע"ב] ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלוניא זבנתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה והא נקיטנא דזבינא ליה מיניה הא ארבע שנין אמר ליה מי סברת שני חזקה תלת שנין קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא דינא קאמר ליה והני מילי דאכלה שבע אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו.
והוצרכתי לכתוב כל זה מפני שלא בררתם לי אם קדמה המתנה למכירה אם לאו, גם לא בררתם מחאתו של ראובן זה אם היתה קודם חזקה אם לאו, ועל כן אצטרך גם כן להרחיב הדבור ולסדר את הדין על הצדדין שאפשר שהיה הענין. דעו שאם החזיקו במקום הישיבה יעקב ושמעון או רחל או בין כלם שני חזקה קודם שמיחה ראובן, כיון שלקחתו רחל בשטר אין במחאתו שעשה לאחר מכאן ולא כלום, שאני אומר אולי קנאוהו יעקב ושמעון מראובן זה או שמא רחל קנאתו ממנו, דטוענין ליתום הזה לפי שאמו לקחתו וטוענין ללוקח. ואפילו מיחה ביעקב וברחל בסוף כל שלש ושלש ואחר כך החזיקה בו לאה יום אחד ואחר כך ירשו התנוק הזה מלאה אמו והחזיק בו תשלום שני חזקה טוענין לו שמא אמו קנתה אותו מראובן זה וטוענין ליורש, ואף על פי שמיחה בראשונים היה לו למחות כדי שלא יטענו שהם לקחוהו ממנו, שאף על פי שיצא שטר שלאה אמו של זה קנאתו מרחל וכבר מיחה זה ברחל כדינו בסוף כל שלש ושלש, שמא לאחר מכאן מכרו ללאה ולאה גם היא קנתה אותו מרחל משום דעביד איניש דזבין דיניה, כדאמרינן בפרק חזקת הבתים [ב"ב ל' ע"ב] ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבנתה ואכלתיה שני חזקה אמר ליה והא אית לי סהדי דאתית לאורתא גבאי ואמרת לי זיל זבנה ניהליה א"ל אמינא אזבון דיני אמר רבא דינא קאמר ליה עביד איניש דזבין דיניה. ומה שיעקב ושמעון טוענין שהיה מאביהם יש בו קצת חיוב ליתום, שאילו כן ראובן אחיהם יש לו חלק בו מצד ירושתו אם הוא אחיהם מצד האב, אבל אנו טוענין בשביל היתום שמא כלם מכרוהו לרחל שמכרתו לאמם. ואפילו הודת רחל שלא קנאתו גם מראובן אינה נאמנת שלא כל הימנו לאבד זכותו של לאה שלקחתו ממנה ולא של היתום (שירשתו) [שירשו] מאמו, וכן שנינו בתוספתא [ב"ב פ"ב ה"א] ראובן שלקח שדה משמעון ואמר שמעון שהיא גזולה בידו לא כל הימנו לאבד זכותו של ראובן.
